יום שבת, 27 בנובמבר 2010

חוות הדעת שלנו: יהונתן קלינגר וחברו פוגעים פגיעה חמורה באינטרס הציבורי

בית המשפט: צו למניעת ניצול לרעה של חופש הביטוי

בית המשפט קבע: לבקשת עורכי דין נועם קוריס ושות' ניתן צו הטרדה מאיימת נגד מטרידן ונאסר עליו לשלוח דואר אלקטרוני, למשך 6 חודשים.

בהחלטה שהותרה לפרסום בימים אלו, קבע בית השלום בתל אביב (כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק) במסגרת תיק הטרדה מאיימת ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח'  (ה"ט 30520-09-10), נקבע, כי התנהגותו של המטריד או לפחות חלק ממעשיו, מהווים הטרדה מאיימת נגד חמישה מבקשים לפחות, שפנו לאור המעשים לקבלת צו הגנה מבית המשפט.

בית המשפט ביקר את ההטרדות שביצעו בקשר עם קטינים, בני משפחות המבקשיםואסר עליו בצו להמשיך במעשיו הפוגעים בקטינים.

ההטרדות החוזרות , כנגד צוות משרד עורכי הדין ובני משפחותיהם החלו, לאור הסתה לכאורה שננקטה על ידי באי כוח המטריד, שטענו בפורמים שונים כי עו"ד החולק על דעתם בקשר לחוק הספאם עובר על החוק, למרות דעותיהם של מומחי משפט ועורכי דין (ונכון להיום גם בתי משפט שונים), שדווקא תמכו בפרשנות שניתנה על ידי המבקשים לחוק הספאם.

צו ההטרדה המאיימת, ניתן למרות  התעקשותו התמוהה שלעו"ד יהונתן קלינגר בא כוח המטריד, שניסו לטעון במרץ כאילו אין פסול בנקיטת מעשים שיש בהם פגיעה בקטינים, עד כדי שסירב לגבולות שנועדו למנוע ניצול לרעה, של חופש הביטוי.

בעקבות צו ההטרדה המאיימת הועלתה אף ביקורת, על עו"ד קלינגרעוד דרש מהטעמים ששמר עימו, להעדיף הטרדות הפוגעות בבני המשפחות של קציני בית המשפט, על פני פעולות משפטיות חוקיות, שהיה יכול לנקוט לכאורה לשיטתו, על פי דין.

בית המשפט עוד התריע בנושא, כי גם פרסומים שאינם מהווים הטרדה מאיימת אינם בהכרח ראויים והסביר שגם אלו "יכלו להיעשות בדרך אחרת".

בשל אופיו המיוחד של הליך צו ההטרדה המאיימת, בית המשפט לא נכנס לדקויות בדיקת אי אמיתות הפירסומים במקרה הפרטיקולארי שהובא בפניו, אך בכל מקרה יאמר שהרשת חברתית פייסבוק החליטה ממילא להסיר את הפרסומים ולהזהיר את מקימי הקבוצה, כיוון שממילא מעשיו היו פסולים גם פייסבוק.

בית המשפט נתן גם, צו למניעת הטרדה מאיימת שאוסר על המטריד לפנות אל המבקשים באמצעות המייל והטלפון, וכן קבע שלפחות חלק מפרסומיו מהווה שימוש לרעה בחופש הביטוי.

"לאור כל האמור לעיל ניתן צו, שתוקפו 6 חודשים מהיום, האוסר על המשיב לפנות למשרד המבקש או למי מהמבקשים בדואר אלקטרוני או טלפונית, וכן אוסר עליו לפרסם תמונות או לינקים לתמונות הכוללות צילום של קטין מחשבון הפייסבוק של המבקש."

בית המשפט ציין, שפניות אל משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' באמצעות המייל או הטלפון ממילא נועדו על מנת לקבל יעוץ משפטי ולא קיבל את הטענה שזו היא מטרת המטריד.

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

דין משמעתי של עורכי דין בארץ ובעולם


ערכנו השוואה של מערכות דיני האתיקה של עורכי דין בעולם ובישראל/

הסקירה הקצרה של זכויות עורכי הדין בישראל, חודרת במהרה למעמקי חברה ושלטון, עת הזכות לייצוג ולהגנת האדם מפני הרשויות השונות, והקשר האזרחי מול מערכת השלטון, הם העומדים האמיתיים, על לשון המאזניים.

המאמר, בתקופת טרום בחירות, עת פרקליטו של ראש הממשלה המכהן, נחקר תחת אזהרה, יחבר את הקורא אל דקויות הקשר שבין אדם ומדינה, באור דמותו של עורך הדין, במדינת ישראל.
מטרותיה של לשכת עורכי הדין, אשר פורסמו ביום 06.11.2002 מצהירות על הקמת לשכת עורכי הדין עצמה, כנרתמת לאגד ולהגן על מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק", לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת, לאמור:
"הכרה בחשיבותו של מקצוע עריכת הדין במדינה דמוקרטית קולטת עליה, הבונה תשתיות משפטיות, שבה נדרש מעורך הדין לייצג ולהפעיל את מערכת ההגנה על זכויות האזרח מול הרשויות ולהשמיע דעתו בנושאים בעלי רקע ציבורי. הכרה שמצאה ביטוייה בדברי שר המשפטים דאז פנחס רוזן כאשר כינה את מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת".
 אכן, נקבע, כי עורך הדין, במקרים מסויימים, זכאי ל'יחס מועדף', בשעה בה הוא  מייצג אדם ופועל מטעמו בפני המדינה, אולי כמקבילה מסויימת לחסינות עובדי הציבור עצמם מחד, והכפפתם לדין משמעתי במקרים אחרים מאידך:
בספרו של פרופ' יצחק זמיר: "הסמכות המינהלית", כרך א', עמ' 497-498, נאמר בנושא:
"... כפוף עובד הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על המינהל הציבורי בחברה מסוימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן. רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני".
זכויות עורך הדין בעת ייצוג לקוחו, עולות גם בקנה אחד עם הוראות הרשות המבצעת, וגורמי האכיפה במדינת ישראל, אלו הוקירו את ההגנה על זכויות האזרח במדינה דמוקרטית באמצעות עורכי הדין, על ידי הקניית מעמד מעין שיפוטי ליועץ המשפטי לממשלה, טרם יואשם עורך דין בפלילים, על מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו.

הנחיה 4.1004 בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובהתאמה פקודה 14.01.13 בפקודות המטה הארצי (המטא"ר), באות להגן על הציבור, באמצעות ריסון גורמי האכיפה נגד עורכי דין המייצגים מרשם.

ההנחיה והפקודה מלמדות, כי רק לאחר שיופעל שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, תהא רשאית המשטרה ו/או הפרקליטות הפלילית, להגיש כתב אישום כנגד עורך דין, על שבעת שייצג לקוח, או פעל מטעמו, נחשף להאשמת מצד המדינה, בעבירות מסוג העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, הדחה בחקירה ועוד.

ברור לכל אדם בישראל, שיבקש לקבל ייצוג מול מוסדות ורשויות המדינה, כי טובתו תושג עת עורך הדין מטעמו, אינו חשוף לכל חשש ומורא בניהול מו"מ, חקירה או בכל הליך משפטי או מעיין משפטי, עבור הלקוח, ככל שאלו נעשים על ידי עורך הדין בהתאם לכללי האתיקה המשמעתית ובהתאם לדין.

לשכת עורכי הדין, היא האוכפת מאז שנת 1961, את דרך הארץ, מידת הכבוד, ומידת העזרה לבתי המשפט, בה נדרשים חבריה, עורכי הדין במדינת ישראל, לפעול.

נציבות שירות המדינה, מאפשרת גם היא מחד את השמירה על כללי המשמעת והאתיקה של עובדי המדינה ומאידך את חסינותם מפני אישומי סרק פליליים, בהיחשפותם במסגרת תפקידים, לתלונות הציבור הרחב.

אומנם, זכויות עורכי הדין, כפי המתבטאת בהנחיות אינן חסינות מוחלטת, אך הקניית זכות השימוע, תוך הגנה על עורך הדין מפני שרירות גורמי האכיפה איתם הוא מתמודד בעבור לקוחותיו, מאזנת ולו במעט את מעמדו של האדם והאזרח בישראל.

בציטוט מן המקורות, עמד על כך כבוד השופט ד"ר מודריק בפסק דין שניתן בעפא080426/05 לאמור:

"כי התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז:ב 'ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר:ו שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו' (בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626, 637)."
האם בהגנה זו על יד ימינו של האזרח, מגן אמונו המייצגו דרך קבע בפני מוסדות המדינה יש די ? קשה לומר, אך ניכרת ההכרה בצורך ליצור איזון בין הרשויות על ידי ניתוק ניהול המקצוע מהממסד השלטוני, כאשר עורכי דין ינהלו את ענייני המקצוע ואילו הבקרה והפיקוח יוטלו על היועץ המשפטי לממשלה (פרקליט המדינה), ועל שר המשפטים, הכל כמובן לפי העניין, וכאשר לשכת עורכי הדין כפופה לביקורת מבקר המדינה.  

המצב ההשוואתי בעולם, עידן הגלובליזציה כאשר נתונים השוואתיים מהעולם מלמדים גם הם, כי במדינות הדמוקרטיות מוכרת ההבנה והצורך בהגנה על עורכי הדין שזור במוסדות השלטון ובמנגנוני השלטון.

בלגיה
         פרקליטים בשירות הציבורי הנחשדים בעבירות משמעת נתונים לשיפוט משמעתי ואפשר להטיל עליהם סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, השעיה עד לפרק זמן של שנה ושלילת רשיון לתקופה מוגבלת.
         סנקציות אלו יוטלו גם כאשר הפרקליטים התרשלו בתפקידם ופגעו במערכת הצדק וכאשר הם הפרו את חובת הסודיות.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא קלה (אזהרה או נזיפה), ייזום את ההליכים המשמעתיים הממונה על הפרקליט, והוא אף יחקור את המקרה ויכריע בו.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא חמורה (השעיה או שלילת רשיון), המועצה הלאומית למשמעת (National Council for Discipline), שהיא גוף עצמאי, תחקור את המקרה ותמליץ על הטלת עונשים.
         השיפוט הפלילי
         שופט של בית-המשפט לערעורים חוקר את החשדות הפליליים נגד פרקליטים בשירות הציבורי. גם את שאר ההליכים הפליליים נגד פרקליטים אלו מנהל שופט של בית-המשפט לערעורים, ובית-משפט זה אף פוסק את דינם.
         שבדיה
         הליכים משפטיים ומשמעתיים כנגד פרקליטים בשירות הציבורי מוסדרים בשבדיה בהנחיות התובע הראשי (Instructions of the Prosecutor-General), הנוגעות לטיפול בדיווחים נגד פרקליטים ושופטים (Handling of Reports against Prosecutors and Judges).
         לפי ההנחיות האלה, התובע הראשי עצמו יברר תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים המכהנים כמנהלים של זרועות התביעה הציבורית (כמו פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות) או פרקליטים העובדים במשרדו של התובע הראשי, והוא שיטפל בהן.
         תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים אחרים בשירות הציבורי יטופלו תחילה על ידי מנהל זרוע התביעה הרלוונטית. הוא יעשה חקירה ראשונית ויחליט בסופה אם דרושים צעדים נוספים. אם החליט כי יש להתחיל חקירה מקדמית או לדווח לוועדת המשמעת הארצית (National Disciplinary Board) – המקרה יועבר לטיפולו של התובע הראשי. הסנקציות שוועדת המשמעת הארצית רשאית להטיל הן אזהרה והפחתה בשכר.
         גופים נוספים המוסמכים לטפל בתלונות ובחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים בשירות הציבורי הם נציב תלונות הציבור של הממשלה (Chancellor of Justice) ונציב תלונות הציבור של הפרלמנט (Parliamentary Ombudsman). הנציבים רשאים לפעול כתובעים מיוחדים ולהגיש כתבי אישום כנגד נושאי משרות ציבוריות אשר נחשדים בעבירות פליליות, ורשאים להעביר את העניין גם לוועדת המשמעת הארצית לשם הטלת סנקציה משמעתית או כדי שתביע את דעתה בנושא.   
         נציב תלונות הציבור של הפרלמנט נבחר בפרלמנט לכהונה של ארבע שנים, ורשאי להיבחר שנית. הנציב עצמאי בפעולותיו, והממשלה על רשויותיה אינה רשאית להתערב בתפקידו. כל אדם רשאי להגיש תלונה לנציב נגד כל עובד ציבור.
         נציב תלונות הציבור של הממשלה הוא עובד ציבור א-פוליטי, והממשלה ממנה אותו לתקופה בלתי מוגבלת.
         בדוח הממשלה לשנת 2003 הוצע כי ההחלטה להתחיל חקירה מקדמית נגד פרקליט וההחלטה לפתוח נגדו בהליכים פליליים תהיינה בידי נציב תלונות הציבור של הממשלה. הצעה זו נתונה כיום בהליכי חקיקה במשרד המשפטים.

         דנמרק
         השיפוט המשמעתי
         ועדת התלונות על עורכי-דין (The Lawyers Complaints Board), שהקימה לשכת עורכי-הדין של דנמרק ( Danish Bar and  Law  Society) היא הגוף המופקד על בירור תלונות נגד עורכי-דין (גם במקרה זה לא נמסר מידע ספציפי בעניין פרקליטים בשירות הציבורי). 
         ועדת התלונות פועלת בעצמאות מוחלטת, ולשכת עורכי-הדין אינה רשאית להתערב בהחלטותיה.
         לנוכח ביקורת ציבורית שלפיה לא ראוי שבוועדה חברים עורכי דין בלבד, שונה הרכבה בשנת 1982, וכיום יש בה 18 חברים, ובהם שלושה שופטים, תשעה עורכי-דין פעילים וחמישה נציגי ציבור. יושב-ראש הוועדה הוא שופט עליון, וקולו מכריע. אין בכוחם של תשעת עורכי-הדין לזכות את העורך דין הנידון כאשר שאר חברי הוועדה אינם מסכימים לזיכוי.
         ועדת התלונות מוסמכת לדון במקרים של הפרת כללי האתיקה המקצועית וכן בענייני שכר טרחה. תלונה תתברר תחילה בוועדה המחוזית (Board of the Local District), וזו תיתן את המלצותיה לוועדת התלונות. ועדת התלונות אינה כפופה להחלטות הוועדה המחוזית, והיא רשאית להחליט כראות עיניה ולהטיל סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, קנס עד סכום של 27,000 יורו ושלילת רשיון. החלטה זו של ועדת התלונות ניתנת לערעור בפני בית-המשפט לערעורים (Court of Appeal).
         במקרים שבהם התנהגות עורך-הדין מגיעה עד כדי מעילה (embezzlement), תבקש התביעה את שלילת רשיונו של עורך-הדין המועל בבית-משפט פלילי רגיל (ordinary criminal court),[1] ולא תוגש תלונה לוועדת התלונות.     
לסיכום
ללא ספק, ההכרה בחשיבות ההגנה על זכויות האדם, באמצעות שמירה על כללי עורכי הדין, חובתיהם וזכויותיהם בעבור לקוחותיהם, מהווים סממן להתפתחות דמוקרטיה יהודית, במדינת ישראל.
נסיים במאמר תקווה, להמשכה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית עוד שנים רבות, ולתפילת עם ישראל חיי.
לא נותר לנו אלא לייחל, לשיפור מעמדו של עורך הדין בישראל, כשומר זכויות האדם והדמוקרטיה

[1]  יצוין כי הקוד הפלילי של דנמרק קובע שהתנאי לשלילת רשיון עריכת-דין הוא ספק בדבר יכולתו של עורך-הדין למלא כראוי את חובותיו כעורך-דין, או כאשר עצם טיבה של העבירה שעבר עורך-הדין מעידה על כל מי שעבר עליה שאין לתת בו אמון עוד. ככלל, מעילה תוביל לשלילת רשיון, ואילו עבירות אשר אינן קשורות במישרין בעריכת-הדין לא יובילו לסנקציה זו.

השוואה בדיני אתיקה- ישראל ואירופה


השוואת מערכות דיני האתיקה של עורכי דין בעולם ובישראל/

הסקירה הקצרה של זכויות עורכי הדין בישראל, חודרת במהרה למעמקי חברה ושלטון, עת הזכות לייצוג ולהגנת האדם מפני הרשויות השונות, והקשר האזרחי מול מערכת השלטון, הם העומדים האמיתיים, על לשון המאזניים.

המאמר, בתקופת טרום בחירות, עת פרקליטו של ראש הממשלה המכהן, נחקר תחת אזהרה, יחבר את הקורא אל דקויות הקשר שבין אדם ומדינה, באור דמותו של עורך הדין, במדינת ישראל.
מטרותיה של לשכת עורכי הדין, אשר פורסמו ביום 06.11.2002 מצהירות על הקמת לשכת עורכי הדין עצמה, כנרתמת לאגד ולהגן על מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק", לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת, לאמור:
"הכרה בחשיבותו של מקצוע עריכת הדין במדינה דמוקרטית קולטת עליה, הבונה תשתיות משפטיות, שבה נדרש מעורך הדין לייצג ולהפעיל את מערכת ההגנה על זכויות האזרח מול הרשויות ולהשמיע דעתו בנושאים בעלי רקע ציבורי. הכרה שמצאה ביטוייה בדברי שר המשפטים דאז פנחס רוזן כאשר כינה את מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת".
 אכן, נקבע, כי עורך הדין, במקרים מסויימים, זכאי ל'יחס מועדף', בשעה בה הוא  מייצג אדם ופועל מטעמו בפני המדינה, אולי כמקבילה מסויימת לחסינות עובדי הציבור עצמם מחד, והכפפתם לדין משמעתי במקרים אחרים מאידך:
בספרו של פרופ' יצחק זמיר: "הסמכות המינהלית", כרך א', עמ' 497-498, נאמר בנושא:
"... כפוף עובד הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על המינהל הציבורי בחברה מסוימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן. רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני".
זכויות עורך הדין בעת ייצוג לקוחו, עולות גם בקנה אחד עם הוראות הרשות המבצעת, וגורמי האכיפה במדינת ישראל, אלו הוקירו את ההגנה על זכויות האזרח במדינה דמוקרטית באמצעות עורכי הדין, על ידי הקניית מעמד מעין שיפוטי ליועץ המשפטי לממשלה, טרם יואשם עורך דין בפלילים, על מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו.

הנחיה 4.1004 בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובהתאמה פקודה 14.01.13 בפקודות המטה הארצי (המטא"ר), באות להגן על הציבור, באמצעות ריסון גורמי האכיפה נגד עורכי דין המייצגים מרשם.

ההנחיה והפקודה מלמדות, כי רק לאחר שיופעל שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, תהא רשאית המשטרה ו/או הפרקליטות הפלילית, להגיש כתב אישום כנגד עורך דין, על שבעת שייצג לקוח, או פעל מטעמו, נחשף להאשמת מצד המדינה, בעבירות מסוג העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, הדחה בחקירה ועוד.

ברור לכל אדם בישראל, שיבקש לקבל ייצוג מול מוסדות ורשויות המדינה, כי טובתו תושג עת עורך הדין מטעמו, אינו חשוף לכל חשש ומורא בניהול מו"מ, חקירה או בכל הליך משפטי או מעיין משפטי, עבור הלקוח, ככל שאלו נעשים על ידי עורך הדין בהתאם לכללי האתיקה המשמעתית ובהתאם לדין.

לשכת עורכי הדין, היא האוכפת מאז שנת 1961, את דרך הארץ, מידת הכבוד, ומידת העזרה לבתי המשפט, בה נדרשים חבריה, עורכי הדין במדינת ישראל, לפעול.

נציבות שירות המדינה, מאפשרת גם היא מחד את השמירה על כללי המשמעת והאתיקה של עובדי המדינה ומאידך את חסינותם מפני אישומי סרק פליליים, בהיחשפותם במסגרת תפקידים, לתלונות הציבור הרחב.

אומנם, זכויות עורכי הדין, כפי המתבטאת בהנחיות אינן חסינות מוחלטת, אך הקניית זכות השימוע, תוך הגנה על עורך הדין מפני שרירות גורמי האכיפה איתם הוא מתמודד בעבור לקוחותיו, מאזנת ולו במעט את מעמדו של האדם והאזרח בישראל.
בציטוט מן המקורות, עמד על כך כבוד השופט ד"ר מודריק בפסק דין שניתן בעפא080426/05 לאמור:
"כי התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז:ב 'ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר:ו שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו' (בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626, 637)."
האם בהגנה זו על יד ימינו של האזרח, מגן אמונו המייצגו דרך קבע בפני מוסדות המדינה יש די ? קשה לומר, אך ניכרת ההכרה בצורך ליצור איזון בין הרשויות על ידי ניתוק ניהול המקצוע מהממסד השלטוני, כאשר עורכי דין ינהלו את ענייני המקצוע ואילו הבקרה והפיקוח יוטלו על היועץ המשפטי לממשלה (פרקליט המדינה), ועל שר המשפטים, הכל כמובן לפי העניין, וכאשר לשכת עורכי הדין כפופה לביקורת מבקר המדינה.  

המצב ההשוואתי בעולם, עידן הגלובליזציה כאשר נתונים השוואתיים מהעולם מלמדים גם הם, כי במדינות הדמוקרטיות מוכרת ההבנה והצורך בהגנה על עורכי הדין שזור במוסדות השלטון ובמנגנוני השלטון.

בלגיה
         פרקליטים בשירות הציבורי הנחשדים בעבירות משמעת נתונים לשיפוט משמעתי ואפשר להטיל עליהם סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, השעיה עד לפרק זמן של שנה ושלילת רשיון לתקופה מוגבלת.
         סנקציות אלו יוטלו גם כאשר הפרקליטים התרשלו בתפקידם ופגעו במערכת הצדק וכאשר הם הפרו את חובת הסודיות.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא קלה (אזהרה או נזיפה), ייזום את ההליכים המשמעתיים הממונה על הפרקליט, והוא אף יחקור את המקרה ויכריע בו.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא חמורה (השעיה או שלילת רשיון), המועצה הלאומית למשמעת (National Council for Discipline), שהיא גוף עצמאי, תחקור את המקרה ותמליץ על הטלת עונשים.
         השיפוט הפלילי
         שופט של בית-המשפט לערעורים חוקר את החשדות הפליליים נגד פרקליטים בשירות הציבורי. גם את שאר ההליכים הפליליים נגד פרקליטים אלו מנהל שופט של בית-המשפט לערעורים, ובית-משפט זה אף פוסק את דינם.
         להשלמת התמונה, נציין כי המועצה הגבוהה לצדק (Conseil Superieur de la Justice) דנה בתלונות שעניינן פגמים מערכתיים במערכת המשפט. כאשר תלונה מסוג זה מוגשת, ועדת המחקר והייעוץ של המועצה (Commissions d'avis et d'enquete) תגיש את המלצותיה לפתרון הבעיה לשר המשפטים. המועצה אף רשאית מיוזמתה להגיש לשר המשפטים פתרונות לשיפור המערכת המשפטית.
 
         שבדיה
         הליכים משפטיים ומשמעתיים כנגד פרקליטים בשירות הציבורי מוסדרים בשבדיה בהנחיות התובע הראשי (Instructions of the Prosecutor-General), הנוגעות לטיפול בדיווחים נגד פרקליטים ושופטים (Handling of Reports against Prosecutors and Judges).
         לפי ההנחיות האלה, התובע הראשי עצמו יברר תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים המכהנים כמנהלים של זרועות התביעה הציבורית (כמו פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות) או פרקליטים העובדים במשרדו של התובע הראשי, והוא שיטפל בהן.
         תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים אחרים בשירות הציבורי יטופלו תחילה על ידי מנהל זרוע התביעה הרלוונטית. הוא יעשה חקירה ראשונית ויחליט בסופה אם דרושים צעדים נוספים. אם החליט כי יש להתחיל חקירה מקדמית או לדווח לוועדת המשמעת הארצית (National Disciplinary Board) – המקרה יועבר לטיפולו של התובע הראשי. הסנקציות שוועדת המשמעת הארצית רשאית להטיל הן אזהרה והפחתה בשכר.
         גופים נוספים המוסמכים לטפל בתלונות ובחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים בשירות הציבורי הם נציב תלונות הציבור של הממשלה (Chancellor of Justice) ונציב תלונות הציבור של הפרלמנט (Parliamentary Ombudsman). הנציבים רשאים לפעול כתובעים מיוחדים ולהגיש כתבי אישום כנגד נושאי משרות ציבוריות אשר נחשדים בעבירות פליליות, ורשאים להעביר את העניין גם לוועדת המשמעת הארצית לשם הטלת סנקציה משמעתית או כדי שתביע את דעתה בנושא.   
         נציב תלונות הציבור של הפרלמנט נבחר בפרלמנט לכהונה של ארבע שנים, ורשאי להיבחר שנית. הנציב עצמאי בפעולותיו, והממשלה על רשויותיה אינה רשאית להתערב בתפקידו. כל אדם רשאי להגיש תלונה לנציב נגד כל עובד ציבור.
         נציב תלונות הציבור של הממשלה הוא עובד ציבור א-פוליטי, והממשלה ממנה אותו לתקופה בלתי מוגבלת.
         בדוח הממשלה לשנת 2003 הוצע כי ההחלטה להתחיל חקירה מקדמית נגד פרקליט וההחלטה לפתוח נגדו בהליכים פליליים תהיינה בידי נציב תלונות הציבור של הממשלה. הצעה זו נתונה כיום בהליכי חקיקה במשרד המשפטים.

         דנמרק
         השיפוט המשמעתי
         ועדת התלונות על עורכי-דין (The Lawyers Complaints Board), שהקימה לשכת עורכי-הדין של דנמרק ( Danish Bar and  Law  Society) היא הגוף המופקד על בירור תלונות נגד עורכי-דין (גם במקרה זה לא נמסר מידע ספציפי בעניין פרקליטים בשירות הציבורי). 
         ועדת התלונות פועלת בעצמאות מוחלטת, ולשכת עורכי-הדין אינה רשאית להתערב בהחלטותיה.
         לנוכח ביקורת ציבורית שלפיה לא ראוי שבוועדה חברים עורכי דין בלבד, שונה הרכבה בשנת 1982, וכיום יש בה 18 חברים, ובהם שלושה שופטים, תשעה עורכי-דין פעילים וחמישה נציגי ציבור. יושב-ראש הוועדה הוא שופט עליון, וקולו מכריע. אין בכוחם של תשעת עורכי-הדין לזכות את העורך דין הנידון כאשר שאר חברי הוועדה אינם מסכימים לזיכוי.
         ועדת התלונות מוסמכת לדון במקרים של הפרת כללי האתיקה המקצועית וכן בענייני שכר טרחה. תלונה תתברר תחילה בוועדה המחוזית (Board of the Local District), וזו תיתן את המלצותיה לוועדת התלונות. ועדת התלונות אינה כפופה להחלטות הוועדה המחוזית, והיא רשאית להחליט כראות עיניה ולהטיל סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, קנס עד סכום של 27,000 יורו ושלילת רשיון. החלטה זו של ועדת התלונות ניתנת לערעור בפני בית-המשפט לערעורים (Court of Appeal).
         במקרים שבהם התנהגות עורך-הדין מגיעה עד כדי מעילה (embezzlement), תבקש התביעה את שלילת רשיונו של עורך-הדין המועל בבית-משפט פלילי רגיל (ordinary criminal court),[1] ולא תוגש תלונה לוועדת התלונות.     
לסיכום
ללא ספק, ההכרה בחשיבות ההגנה על זכויות האדם, באמצעות שמירה על כללי עורכי הדין, חובתיהם וזכויותיהם בעבור לקוחותיהם, מהווים סממן להתפתחות דמוקרטיה יהודית, במדינת ישראל.
נסיים במאמר תקווה, להמשכה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית עוד שנים רבות, ולתפילת עם ישראל חיי.
לא נותר לנו אלא לייחל, לשיפור מעמדו של עורך הדין בישראל, כשומר זכויות האדם והדמוקרטיה.


[1]  יצוין כי הקוד הפלילי של דנמרק קובע שהתנאי לשלילת רשיון עריכת-דין הוא ספק בדבר יכולתו של עורך-הדין למלא כראוי את חובותיו כעורך-דין, או כאשר עצם טיבה של העבירה שעבר עורך-הדין מעידה על כל מי שעבר עליה שאין לתת בו אמון עוד. ככלל, מעילה תוביל לשלילת רשיון, ואילו עבירות אשר אינן קשורות במישרין בעריכת-הדין לא יובילו לסנקציה זו.

יום שני, 22 בנובמבר 2010

הכשרת הישוב בעתירה לפסילת שופט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  7678/10

בפני: 
כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערערת:
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבים:
1. עזבון המנוח נור אלדין עדנאן ז"ל

2. עדנאן מוחמד עואד

3. כאמלה יוסף עואד

4. מוסא חיג'אזי

5. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

6. ח'ליל המאם
                                   
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה
(השופט ש' ברלינר, סגן-נשיא) מיום 10.10.2010,
בת.א. 1384-03-09, שלא  לפסול  עצמו מלהמשיך
ולדון בעניינה של המערערת
                                   
בשם המערערת:              עו"ד אלישע אטיאס



ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר, סגן-נשיא), מיום 10.10.2010 בת.א. 1384-03-09, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה של המערערת.

1.      המשיבים הגישו תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים בה נפטר קטין, לאחר שהוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד הנהג שנחשד כי פגע בקטין, מחוסר ראיות. המשיבים תבעו הן את הנהג החשוד והן את המערערת, אשר לפי הטענה ביטחה את רכבו במועד האירוע. כן צורפו קרנית ובעל הרכב הנחשד כפוגע. התיק נקבע להוכחות.

2.      במהלך דיון ההוכחות מיום 21.09.2010, בטרם נשמעו כל העדים ובטרם הוגשו הסיכומים, העמיד בית המשפט המלצה בפני הצדדים. בתום ההפסקה שנועדה להתייעצות סירבה המערערת לקבל את ההמלצה ועמדה על סיום ההוכחות והגשת סיכומים בתביעה לפני ההכרעה. באת-כח המערערת ציינה לפרוטוקול כי בית המשפט שנתן המלצתו "איים" שיטיל הוצאות אם לא תתקבל. לאחר שהסתיימו העדויות ונשמעו סיכומים בעל- פה, החליט בית המשפט כי הוכח בסבירות הנדרשת שהרכב מסוג טרנזיט בו נהג המשיב 4 הוא זה שפגע בקטין המנוח ולכן על המערערת, אשר ביטחה את רכבו, לשאת בנטל הפיצויים שיש לשלם לעיזבון הקטין המנוח. בית המשפט ציין כי במהלך הדיון העמיד את באת-כח המערערת על כך שעומד בפניה סיכון בעל משקל לכך שיקבע כי רכב הטרנזיט הוא שגרם למות הקטין בתאונה, תוך פתיחות מירבית לאפשרות שישתכנע אחרת, אולם הצעתו לא התקבלה. התיק נקבע להמשך בנוגע לשאלת רישיון הנהיגה והכיסוי הביטוחי של הנהג הפוגע, והמערערת חויבה בהוצאות.

3.      המערערת הגישה בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה נוכח המלצתו במהלך הדיון, שהיתה בה, כדבריה, משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר את המשך המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטה מיום 10.10.2010 כתב בית המשפט כי התרשם מן העדויות ששמע עד למתן ההמלצה כי הכף נוטה לחובת המערערת, ולכן ראה לנכון להעמיד את באת-כוחה על כך שהסיכון כי יקבעו ממצאים לחובת מרשתה הוא סיכון ממשי. אז הציע כי תנסה לקבל את הסכמת מרשתה להכרה באחריות כשלאחר מכן יפנה אל שאר בעלי הדין ויקבל את הסכמתם לכך שלא יוטלו הוצאות. בית המשפט הוסיף כי לאחר סירוב המערערת להמלצה, החלה באת-כוחה לטעון כלפי בית המשפט בנימה של התרסה ובצורה אגרסיבית, ולכן לא התאפק כנדרש והרים קולו יתר על המידה. השופט התנצל בפני באת-כח המערערת על כך. יחד עם זאת קבע כי פנייתו אל בעל דין במטרה להעמידו על סיכון כי ייקבעו דברים לחובתו, תוך ניסיון לקבל הסכמה לתוצאה מסוימת שלא היה בה כדי להכריע סופית באשר להטלת נטל הפיצויים, היא פניה לגיטימית, מקובלת, תוך פתיחות של בית המשפט להשתכנע אחרת. השופט הוסיף כי אפילו נאמרו דבריו בחריפות ובביקורתיות, אין בהם כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כי לא היתה בו פתיחות לקבוע אחרת ממה שסבר על פני הדברים. לכן דחה את הבקשה ומכאן הערעור שלפניי.

4.      המערערת טוענת כי הקצבת עשר דקות בלבד כדי להתייעץ עם מרשתה בנוגע להמלצת בית המשפט היתה מעטה בנסיבות העניין. לאחר ההפסקה, נאלצה באת-כוחה לסרב להמלצה וביקשה כי יירשם שבית המשפט הפעיל עליה לחץ כבד להסכים עם עמדתו, שאחרת יטיל על מרשתה הוצאות כבדות וכן לציין את מועד העלאת ההמלצה. לטענתה, בית המשפט סירב לרשום את מרבית דבריה, צעק עליה, גער בה ולא איפשר לה להמשיך לטעון. המערערת מוסיפה כי לאחר שנשמעו כל העדים והצדדים סיכמו בעל-פה (למרות שבאת-כוחה ביקשה כי יוגשו סיכומים בכתב), הכתיב בית המשפט לפרוטוקול את המשפט לפיו העלה הצעה לבאת-כח המערערת, תוך פתיחות מירבית לאפשרות שישתכנע אחרת, אך הצעתו לא התקבלה. לטענת המערערת, כבר בשלב זה היה ברור כי בית המשפט גיבש את עמדתו, והראיה היא כי החליט בעניין האחריות לתאונה בדיוק כפי "הצעתו" המוקדמת. לדעת המערערת נסיבות האירוע אינן נופלות בגדר אמירה ביקורתית גרידא, אלא בגיבוש עמדה סופית בטרם שמיעת כל העדים ובטרם שמיעת הסיכומים, היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. לטענתה, אין מדובר בהצעת פשרה מקובלת, אלא בהפעלת לחץ כבד על צד לקבלת את המלצת בית המשפט תוך איום בהשתת הוצאות אם ההצעה לא תתקבל. ההחלטה בעניין האחריות ניתנה מייד לאחר שהצדדים סיכמו בעל-פה ומכאן ניתן ללמוד, לדעתה, כי בית המשפט לא היה "פתוח" לאפשרות שישתכנע אחרת מכפי שפסק בפועל ובאופן מיידי לאחר מתן המלצתו. המערערת מוסיפה כי לא היה מקום לפסוק נגדה הוצאות בסכום כה גבוה, ובוודאי לא נגד קרנית שצורפה לתביעה על ידי התובע. נוכח התנהלות בית המשפט, אשר לדעתה, אינה מקובלת, סבורה המערערת כי לא תקבל את יומה באופן אובייקטיבי, ומבקשת לבטל את החלטתו של בית המשפט ולהורות על פסילתו מלהמשיך ולדון בתיק.

5.      דין הערעור להידחות. ככלל אין פסול שופט בשל הצעה להשגת פשרה, וכבר נפסק פעמים רבות כי עצם פעילותו של בית המשפט בנסיון להביא את הצדדים להסכם פשרה במשפט אזרחי איננו מהווה עילת פסלות (ע"א 5950/09 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' המרכז הרפואי לילדים-מרחב בילינסון (לא פורסם, 19.8.2009)). זאת, גם כאשר ההצעה מועלית בשלב פרשת ההוכחות (ע"א 7362/03 בן חיים נ' משה ניסים (לא פורסם, 31.10.2003)). יחד עם זאת, עילת פסלות תקום באותם המקרים בהם יש בהתערבות ומעורבות בית המשפט בהליך כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. כך, למשל, כאשר שופט איים בהטלת הוצאות גבוהות או הפעיל לחץ מוגזם וחריג על בעל דין לקבל את הצעתו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 179 (2006)). במקרה דנן לא שוכנעתי כי המלצת בית המשפט חרגה מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית, בהתאם לשלב בו נמצא ההליך, נראה כי מדובר בדברים שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט לסייע לצדדים להגיע לידי הסכמה וסיום המחלוקת, ומתוך רצון לחסוך בהוצאות ובזמן שיפוטי. לפיכך, דברים אלה אינם עולים כדי חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט (השווה: ע"א 2877/08 נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ (לא פורסם, 13.8.2008)). בהקשר זה, הערת בית המשפט בעניין גובה ההוצאות בהן עשויה לשאת המערערת אם לא תתקבל המלצתו, לא היו בגדר "איום", אלא הערכה לכאורית של גובה ההוצאות העשויות להיפסק בהליך בהיקף של התביעה הנדונה. מכל מקום, גובה ההוצאות שהושת בפועל אינו עילה לפסילת שופט.

6.      אשר לטענה בדבר התבטאות בית המשפט לאחר הסירוב לקבלת המלצתו. כבר נפסק לא אחת כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו. עילת פסלות תתקיים רק אם חרגו דברי בית המשפט מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית גרידא ועלו כדי דברים היוצרים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט, עד כדי הפיכת ההליך ל"משחק מכור". במקרה דנן, כפי שכתב בית המשפט, המלצתו הועלתה כדי לאפשר חסכון בהוצאות ובזמן שיפוטי. בית המשפט התנצל בפני באת-כח המערערת על שלא התאפק כנדרש והרים קולו יתר על המידה, בנסיבות בהן טענה היא "בנימה של התרסה ובצורה אגרסיבית". נראה כי יפה עשה בית המשפט בכך שראה להתנצל, שכן הכלל הוא כי על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. מאחר ופעל כאמור, ניתן היה, לדעתי, להסתפק בדברים אלה ולא לנסות ולהביא לפסילת השופט (ע"א 6225/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 28.10.2008)). מעבר לנדרש יוער כי איני רואה להידרש להשגות המערערת לגבי תוכן החלטות בית המשפט, לרבות בשאלת השתת ההוצאות, ואת אלה יש להפנות לערכאת הערעור המתאימה.

         על יסוד כל האמור, הערעור נדחה בלא צו להוצאות.

         ניתן היום, י' בכסלו התשע"א (17.11.2010).


     ה נ ש י א ה